כפי שכבר ראינו , התוספתא ( פאה ד י ) והירושלמי מצביעים על הצורך לספק לעניים בני טובים בגדים על פי מעמדם הקודם . מכיוון שבעולם הרומי הלבוש שיקף מעמד , חוסר בלבוש הולם לווה בבושה . עם זאת , במשנה תענית אנו מוצאים שהרגישות כלפי החוסר בביגוד מתאים הופנה לא רק כלפי עניים בני טובים : אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו ( משנה תענית ד ח ) . לפי מקור זה כפי שהגיע לידנו , רבן שמעון בן גמליאל טען שהימים שבהם יצאו בני ירושלים בבגדים לבנים שאולים היו הימים הטובים ביותר לישראל . על פי זאב ספראי , " הבגד הלבן הוא הבגד הפשוט , בניגוד לבגד הצבוע והיקר " . פנחס מנדל טוען שרבן שמעון בן גמליאל הדגיש שהימים הללו היו ימים של שמחה ספונטנית הקשורה למקדש . לטענתו , התוספת " שלא לבייש את מי שאין לו" מאוחרת למשנה , אך כבר הייתה לפני הירושלמי . אם קריאה זו נכונה , המילים 64 בירושלמי חגיגה ב ב , עז ע " ד מופיע סיפור אירוני על בנו של מעין המוכס ( " בריה דמעין מוכס " ) שקיבל שכר מכיוון שנמנע מלבייש אדם עני : " ו...
אל הספר