בפרק זה הצגתי מקורות המעידים שהיו עניים בקרב החכמים ותלמידיהם . איני טוענת שרוב החכמים היו עניים , אלא מקבלת את הטענה שסביר שמעמדם הכלכלי היה מגוון . ראינו גם שברוב המקורות הארץ - ישראליים עבודתם של חכמים , לרבות עבודה פיזית , מוזכרת כעובדה בעלמא , בלי להניח שעבודה כזאת פוגעת בכבודם או במעמדם . אתוס זה עומד בסתירה לעמדה הרווחת כלפי עבודה פיזית בקרב העילית הרומית . נוסף על כך , כמה מסורות מציגות את האפשרות שמעסיקים ובעלי היכולת אינם מפרישים מעשרות , ואילו הפועלים או העניים המקבלים מתנות עשויים להקפיד על המצוות האלה . בכך נמנעים המקורות מיצירת מתאם בין מעמד כלכלי להקפדה על שמירת מצוות , לרבות מצוות המאפיינות במיוחד את החברים בקהילת החכמים . המקורות מציעים שחכמים הכירו עמיתים ותלמידים שסבלו ממצוקה כלכלית . איך יכולה היכרות כזאת להשפיע על עמדותיהם של החכמים כלפי עוני ועניים ? בפרק הקודם ראינו שבספרות חז " ל שמקורה בארץ ישראל , ובמיוחד במקורות אמוראיים , עוני אינו נתפס כעונש שהשיתו החכמים , והוא לא נקשר ללכלוך או לגסות רוח . כמו כן , עוני כרוני ( בניגוד לירידה מהנכסים ) לא הושווה למוות . עמ...
אל הספר