העיון באוצר המילים הייחודי לעוני ולמתן צדקה בספרות חז " ל חושף כמה מהרעיונות המרכזיים ומהדפוסים החוזרים בשיח החז " לי בנושאים האלה . ראשית , אף שהמילה " עני " במקרא נושאת עמה כמה משמעויות , ובהן האדם הנזקק כלכלית , זה הנרדף על ידי רשעים , והאדם העניו , החכמים משתמשים במילה זו כמעט אך ורק לציון אדם הסובל מנחיתות כלכלית ומקשיים כלכליים . השימוש הזה ( בין שהיה תוצאה של התפתחויות טבעית בשימוש בשפה בין תוצאה של בחירה מודעת ) מנוגד לאופן שבו הטקסטים מקומראן משלבים את המילה הזאת בשמה של הקהילה או כחלק ממאפייניה . השימוש במילים " עניים " , " דלים " ו " אביונים " בכתבים הכיתתיים מקומראן נועד להדגיש את היחסים המיוחדים שבין האל לחברי הקהילה יותר משהוא מעיד על מצבם הכלכלי . ההשוואה לקומראן מראה שאף שהיה אפשר להשתמש באוצר מילים מקראי זה בכמה דרכים , החכמים התמקדו בנחותים כלכלית ובאחריות כלפיהם . גם הדיון על זכאות הגר , היתום והאלמנה , כמו העיסוק במשמעותה של המילה " אביון " , חושף את האופן שבו מתבטא המיקוד הזה . שנית , המקורות האמוראיים מארץ ישראל מעידים על השפה שבה השתמשו העניים בפנייתם לסיוע . נוס...
אל הספר