עוני ופערים כלכליים מלווים את המציאות האנושית כבר מימי קדם . עם זאת , חברות נבדלות זו מזו באופן שבו הן מבינות עוני ומסבירות אותו , וגם באופן שבו מתייחסים בהן לעניים . ספר זה מתאר כיצד מסבירה ספרות חז " ל שמקורה בארץ ישראל את העוני וכיצד היא מגיבה לו , ובאילו אופנים משורטטת בה דמותו של העני , ובודק באיזו מידה ראו חכמי ארץ ישראל בעניים חלק אינטגרלי מהקהילה ושותפים מלאים בחייה החברתיים והדתיים . ספרות חז " ל חוברה במשך שנים רבות בשני מרכזים : ארץ ישראל ובבל . ספר זה מתמקד בספרות ארץ ישראל שנחתמה לא יאוחר מסוף המאה החמישית לספירה , כלומר המשנה , התוספתא , מדרשי התנאים , התלמוד הירושלמי והמדרשים הקלאסים : בראשית רבה , ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא . ספרות זו מכילה מסורות שנתהוו בחמש המאות הראשונות לספירה , ובמיוחד מחורבן הבית ועד המאה החמישית . הספר מתאר כיצד ספרות זו מרחיבה ומפתחת את הציווי המקראי לדאוג לעני ולסייע לו , ועוקב אחרי ההסברים שהביאו החכמים לכך שאנשים מסוימים ( ולא אחרים ) סובלים מעוני . בחיבור זה אני טוענת שחכמי ארץ ישראל הכירו חכמים ותלמידים עניים . העניים לא היו מרוחקים או זרים...
אל הספר