אוקטובר , 2005 גדעוני שלי , עוד מעט ימלאו שבעה ימים לשהותי כאן בסיאול שבקצה העולם , שבעה ימים שאני ישנה בלי לחוש את גופך לידי . עצוב לי וקר , ואני מתנחמת , אהובי , בכך שבעוד כמה ימים אחזור לביתנו ולשגרת חיינו המשותפים . מה אומר לך ומה אספר על העולם החדש שנפרס לפניי כאן בסאול ? גדעוני שלי , חיי כאן אינם קלים . אימא שלי הייתה מתארת זאת בשפתה הציורית ואומרת שאני לא מלקקת כאן דבש . באתי לישיבת האקזקוטיבה הבין לאומית של האגודה למשפט עבודה . האמן לי , אהובי , זה לא פשוט . אני נאלצת להילחם על דעותיי בחירוף נפש . למען שלום בית הציגו לי הצעת פשרה , אבל אני לא מוכנה לוותר על עקרונותיי . רוג ' ר בלנפין עוזר לי בקרב . אני מקווה שגם פרופסור ורדיה , הנציג הצרפתי , ייתן ידו בסופו של דבר ויצטרף למחנה שלי . צר לי שבנג ' מין ארון משתף פעולה עם ה " רעים " . מחר תיערכנה ההצבעות , ונדע אם הצלחתי במשימתי . יקירי , תחזיק לי אצבעות חזק חזק חזק ... לא הכול שחור . יש גם נקודות אור בשהותי בגולה הדוויה בסאול . עוד לפני שהכול התחיל החלטתי להעשיר את המלתחה שלי בבגדי המשי הקוראניים . עצרתי מונית ואמרתי לנהג את מילת ...
אל הספר