העברית המשתקפת בתעתיקי הטור השני של המשושה שונה מכל חטיבה אחרת של העברית העתיקה . למסורת העברית של המשושה חשיבות מרובה , שהרי זהו התיעוד המפורט הראשון של הגיית העברית על תנועותיה והכפלותיה . תעתיקי אוריגנס משקפים מערכת תנועות שיש בה חמש פונמות ארוכות ( ū , ō , ā , ē , ī ) ושלוש פונמות קצרות ( , ( o , a , e והיא קרובה למערכת התנועות הפרוטושמית המשוערת יותר מאשר מערכות התנועות שבמסורות העברית האחרות . אין במשושה חילופי תנועות מפליגים , כגון , a / i , å / u ולפיכך נשתמרו בו תנועות קדומות , בהן e בהברה סגורה מוטעמת הנוטה להיעתק ל a במסורת טבריה ובמסורת בבל . אף העדר התנועות בצורות המכונות סגוליות מלעיליות , כגון ρα ς ארץ ( לה , כ ) ו φρο ערף ( יח , מא ) , הוא דוגמה מאלפת לעניין זה . מאידך גיסא , נשילת התנועות הסופיות , כגון χεδω אודך ( ל , יג ) , χαναφ פניך ( לא , כא ) , בוודאי אינה מקורית , והיא קיצונית יותר מאשר במקורות אחרים של העברית ( וכנראה גם של הארמית ) מן העת העתיקה . בצורות המופיעות בתעתיקי אוריגנס אף נמצאו מבנים ייחודיים , כמו תחילית העתיד של בניין הפעיל המונעת ב , e כגון ιρ...
אל הספר