מוטי גיגי תקציר : עד שנות ה , 70 - אינטראקציות בין עיירות הפיתוח לבין הקיבוצים בכלל , ובאזור מערב הנגב בפרט , התארגנו בעיקר באמצעות העסקת תושבי העיירות בקיבוצים , ככוח עבודה זול שלא יכול היה לגור בקיבוצים . הקיבוצים ועיירות הפיתוח נותרו מרחבים סגרגטיביים ; אינטראקציות על בסיס תרבותי יומיומי כמעט שלא התקיימו . מבנה היחסים השתנה בתחילת שנות ה 70 - עת יוסד פרויקט ייחודי בשם שיתוף פעולה שדרות - שער הנגב ( להלן , ש . ש . ש ) , שכלל מיזמים כלכליים ותרבותיים משותפים . מאמר זה יעסוק בניתוח יחסי הכוח בין תושבי שדרות לחברי המועצה האזורית שער הנגב . הם החלו בשליטה כלכלית של קיבוצי המועצה על תושבי שדרות והתאפיינו בהפרדה במגורים ואף בעוינות , שביטאה עליונות פוליטית ותרבותית מצד אחד , ותסכול וביקורת מצד אחר . יחסים אלו החלו להשתנות בשנות ה , 70 - ביו היתר בעקבות מחאת הפנתרים השחורים והשפעתה על הזירה הציבורית . חברי הקיבוצים חששו מתוצאות הניצול הכלכלי וההפרדה וביקשו למתן את מידת התסכול בקרב אנשי עיירות פיתוח בכלל , ותושבי שדרות בפרט , באמצעות מהלכים תרבותיים - חינוכיים בעיקרם , של שיתופי פעולה אזוריי...
אל הספר