הדס כהן תקציר : כאשר אזרחים השייכים לקולקטיב הלאומי או ל " עם " חוצים את הקווים ובוגדים במולדת , הם מסמנים ומנכיחים את הגבולות והטאבואים שאותם אסור לחצות , המגדירים נורמות וציפיות של התנהגות מקובלת ונאמנות למדינה . במובן זה , הגבול הנוצר אינו חוצה טריטוריות ואינו מגדיר את המדינה מבחוץ , אלא הוא קו מתחם הנוצר באופן ספונטני בתוך החברה דרך תגובה חברתית - רגשית לאקט הבגידה , המתבטאת בסיקור התקשורתי של מקרי הבגידה , ותגובה חוקית - פורמלית הבאה לידי ביטוי בדרך שבה מוענשים הבוגדים . לטענתי , לא רק החוק קובע מה ייתפס כבגידה , אלא מרכיבי זהותם של הבוגדים , מעמדם והפריפריאליות הגיאוגרפית והחברתית שממנה הם מגיעים משפיעים גם הם על הדרך שבה נתפסים מעשיהם ומוגדרים בין כחתרנות ובין כבגידה . בנוסף , למרות הסנקציות המופעלות כלפיהם , גם לבוגדים ישנו כוח להביא לשינוי השיח ולהנכיח את אותם גבולות וטאבואים שאותם מנסה החברה להשתיק או להעלים , ולפיכך מערכת היחסים בין הבוגדים למדינה ה ִנ ָה דיאלקטית ולא חד - כיוונית . על מנת להראות כיצד נעשית הנכחת התיחומים והגבולות הללו , סוקר המאמר ארבעה מקרים של בוגדים ישרא...
אל הספר