ביטוי זה , כביכול , שיש בו בספרות הישנה מעין התנצלות כלפי ה ' , כשמייחסים לו תארים , מעשים או חולשות המצויים אצל בשר ודם , הוא מן העתיקים בלשון חכמים . הוא נמצא במדרשי ההלכה , במשנה , בתוספתא , בתלמוד בבלי וירושלמי ובמדרשי האגדה הישנים והמאוחרים וכו ' . אביא שתי דוגמאות : " וינח ביום השביעי . וכי יש לפניו יגיעה [ , [ ... ומה תלמוד לומר וינח , אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו בשישה ימים ונח בשביעי " ; וברש " י : " וינח נו כביכול הכתיב בעצמו מנוחה " . " והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות [ ... ] כי חזק הוא ממנו . דבר גדול [ = דבר קשה ] דיברו מרגלים באותה שעה , כי חזק הוא ממנו [ בגוף נסתר , מן ה ' ] . כביכול אפילו בעל הבית [ = ה ' ] אינו יכול להוציא כליו משם " ; וברש " י : "כי חזק הוא ממנו , כביכול כלפי מעלה אמרו " . בממרות המרובות בכל ספרות חז " ל המגיעות לעשרות ולמאות מוסב כביכול על ה ' . ורק זעיר שם זעיר שם כביכול מוסב על י ש ר א ל . ברם גם במאמרים מועטים אלו ההתנצלות שבמלה היא כלפי ה ' . כמו שאומר רש " י ביומא : " לפי שדבר קשה הוא * פ " ר בלשוננו לעם כ > תשכ ' ט ) , ו - ז , ...
אל הספר