הפועל והתואר מתאימים במין ובמספר בדרך כלל לנסמך : " ארחת ישמעאלים באה מגלעד " ( בראשית לז , כה ); " יד חרוצים תמשול " ( משלי יב , כד ) . ויש כמה יוצאים מן הכלל הזה במקרא ובספרות שלאחר המקרא : " נגע צרעת כי תהיה באדם " ( ויקרא יג , ט ); " היתר נדרים פורחין באוויר ואין להם על מה שיסמוכו " ( חגיגה א , ח ) . ההתאמה לסומך תבוא על פי רוב או בתדירות בשורה של שמות המביעים את הכמות והחלקיות , ושבהם עיקר האמרה הוא הסומך ולא הנסמך . מס _8 ר : " ומספר שנים נצפנו לעריץ " ( איוב טו , כ <; " ומספר חדשיו חוצצו " ( שם כא , כא <; " ומספר ימיך רבים " ( שם לח , כא ) . וכן במלת הגוף הרומזת : " ואלה מספר הגבורים אשר לדויד " ( דברי הימים א יא , יא ) . יתר : " ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד " ( שמות י , ה ); " וכל יתר העם כרעו על ברכיהם " ( שופטים ז , ; 0 ואת יתר העם הנשארים בעיר " ( מלכים ב כה , יא <; " ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הנם כתובים " ( מלכים א יד , יט < . והרבה כיוצא בזה . שארית : " וידעו כל שארית יהודה הבאים לארץ מצרים " ( ירמיהו מד , כד <; " ואבדו שארית פלשתים " ( עמוס א , ח <; " שאר...
אל הספר