לשון שם זה משמש במקרא בדרך כלל בלשון נקבה , ומעט נמצא בלשון זכר ( לשון נקבה פי שלושה מלשון זכר ); ובלשון חכמים שתי הצורות נפוצות הרבה . בלשון זכר בייחוד בצירופים כלשון הזה ( לשון הזה ) , לשון עברי ( יש גם לשון עברית ) , לשון ארמי וכיוצא בהם : " רבי יהודה אומר : וענתה ואמרה ככה - עד שתאמר בלשון הזה " ( משנה סוטה ז , ד ); " נמתי לו כלשון הזה " ; " ויאמר ה ' מסיני בא - זה לשון עברי ; וזרח משעיר למו - זה לשון רומי ; הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי ; ואתה מרבבת קדש - זה לשון ארמי " ; " ד ' לשונות נאים שישתמש בהן העולם ואלו הן : לעז לזמר , רומי לקרב , סורסי לאילייא [ = לקינה ] , עברי לדיבור " ; " אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה " ; וכן ברש " י : " לשון עברי " , " לשון מצרי " , " לשון ארמי " . לשון עברי שבלשון חכמים נתפשט _בימי הביניים , ואף המשכילים השתמשו בצורה זו בפרוזה . וכן קרא י " ל בן זאב לדקדוקו " תלמוד לשון עברי " ( שנת תקנ " ו ) , אלא שאת השיר שבהקדמתו שחיבר , " לתפארת לשון עברי " , פתח בחרוז זה : " אם הלשונות , שפת עבר , לשון תפארת [ . " [ ... שם הדקדוק של יהושע שטיינברג הוא " מערכי ...
אל הספר