בהרצאתו המעניינת " העברית שביידית " מביא י ' בן נון ראיה מהגיית שם החודש אדר בלשון היידיש , בניגוד לניקודו העברי בחטף , שהוא מן המלים הקדומות ביותר ביידיש , ולפיכך הרחיק מאוד בהתפתחותו הפונטית מן העברית ( סוף עמי . ( 140 ולא היא . השם אדר נקרא בסורית בשני קמצין , והגייה זו רווחת בקריאת העם בעברית המשנית : " באחד באדר משמיעין על השקלים " ( שקלים א , א < , וחודש העיבור נקרא בפי העם חודש ואןר , ואין לראות כאן השפעת היידיש על העברית , ואף אין בקמץ שביידיש " התעלמות גמורה ממהותה של התנועה העברית , ממש כאילו לא הובנה אותה מלה עברית כלל או לא נראתה בעברית " _> עמ ' . ( 142 באחד משלושת המחזורים ( סלוניקי , 56 / 1555 סביוניטה , 60 / 1557 ויניציאה 1568 ) משל ספרי קהילת יהודי ברלין , שהיו בידי בשנת תרצ " ב , מצאתי לאחר מגילת אסתר את המאמר התלמודי : "משנכנס אךר מרבין בשמחה " כקריאת העם , אף על פי שבכל המגילה הקפיד המנקד לנקד אדר כהלכה , ונהג המנקד לפי הכלל " לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד " . בשם אןר ראינו , כיצד קריאת העם בספרות שלאחר המקרא עלולה להטעות את חוקרי היידיש ( ואף את המדקדקים המקראיים...
אל הספר