חסר והוסיפו בו ולא נזכר אשר היה כבר במסרת של תרץ לשנין . ופתרון חיי בשרים וגו ' ( מש ' יד , ל ) כן הוא : לב מרפא מחיה ומעמיד הבשר החי הרך וכל שכן העצם הקשה . הקנאה מרקבת העצם הקשה וכ " ש הבשר הרך תרקוב . ולכן חלקו בעלי המסורת כי זה בשר הרך , וזה איש . מכאן שאנשים ראו היתר לעצמם להוסיף פריטים ברשימות אחרי השלמת " המסרת " - ספר " אכלה ואכלה " . זאת הסיבה שהצמדים חרשתם , ןקן נמנים בשתי הרשימות , שרק דפים מספר מפרידים ביניהן בספר . כיצד קרה הדבר ? אחד הקוראים שהגיע אל רשימת " חד לישן " סבר ששני הצמדים האלה , בהיותם שתי מילים באותו משמע , ראויים להימנות בה ברשימה זו ולא זכר שכבר נמנו ברשימת "תרץ לישניך " והוסיף אותם גם ברשימת " חד לישן " . והפירוש האמתי , לדעתו , הוא ש " חיי בשרים " מכוון לבשר החי הרך , המוחשי , ואילו " משול בשרים " הוא בהוראה מושאלת , אנשים , ועל כן חילקו בעלי הרשימה את המילה ותפסו אותה כשתי משמעויות . עד כאן דברי רבנו תם . על הסתירות שבין שתי הרשימות של או " א כבר עמד רבנו יעקב תם בספר הכרעותיו 6 בין מנחם בן סרוק ודונש בן לברט בדיונו במחלוקת שבין שני החכמים בפירוש תיבת בש...
אל הספר