הגברות העולה על גדותיה בשירי אורי צבי גרינברג בשנות העשרים

למפעל הלאומי , אלא ששתי האמירות נראות ' מפורשות מדי ' , מוגזמות , ועל כן מרמזות על התפרקותו של אותו הנרטיב שהן מכוננות . למרות העיסוק הרב בגבריות , בשירים רבים נוכח במפתיע יחס חיובי לנשיות או ליהדות בזמנה בפולין . אברהם נוברשטרן טוען שאצ " ג מציב מוקדים שונים בקובץ , ולצד מחויבות מוחלטת לחלוציות יש עיסוק בחיים היהודיים באירופה . אורית מיטל טענה כי בשירי אצ " ג נוכח נרטיב נוסף המתקיים בצורה מודחקת : נרטיב נשי , ' רך וענוג ' , שהדובר המשתוקק לאנדרוגניות אינו רוצה להפריד מגופו . כנגד טענה זו , אבקש להראות כיצד אצ " ג משתמש במטענים הנשיים והגלותיים שימוש סלקטיבי ופטישיסטי , שבו אלמנטים מסוימים מותקים רק כדי לקיים דובר גברי ארץ ישראלי אומניפוטנטי ואוטונומי . השיר ' הארוס ' מעמיד נרטיב פרוידיאני אדיפלי , שבו הקשר הליבידונלי כלפי האם נהיה לתשוקה הבוגרת של הגבר לאישה ומצטלב עם מעשה כיבוש הארץ — אך במפתיע יש בו גם היבטים של יחס חיובי ליהדות המבוזה באירופה . השיר פותח בסיטואציה אישית ופרטית של הדובר בינקותו כשהוא שוכב על שדיה של אמו , ומתאר תהליך פרוידיאני אדיפלי : הליבידו מופנה בינקות כלפי האם ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב