רעות ירניצקי , אלונה נצן שיפטן הקדמה בשנת 1935 עזב האדריכל דוד אנטול ברוצקוס ( , 1910 סנט . פטרבורג , 1999 — ירושלים ) את ברלין שם למד אדריכלות , ועבר לירושלים , בה חי ויצר במשך כל ימי חייו . במהלך שנות עבודתו השתתף ברוצקוס בתכנונם של פרויקטים אדריכליים מהחשובים בישראל של מבני מגורים , בתי חולים , אוניברסיטאות ותכניות אב שונות , ובהן תכנית המתאר לעיר העתיקה וסביבותיה שנעשתה ב . 1970 ברוצקוס יצר אדריכלות מודרנית ופונקציונלית במובהק , אך כזו המבקשת להיטמע ולהפוך לחלק מן הנוף הירושלמי שאותו צייר באינטנסיביות כל חייו . מודרניזם זה , שהתבסס על רגישות למקום — לנוף הירושלמי , לטופוגרפיה ולבנייה באבן — היה זר לא רק לארכיטקטורה המודרנית של היישוב וראשית המדינה , אלא גם לשיח הדומיננטי שבו התקיים ועודנו מתקיים הדיון באדריכלות המודרנית בישראל . שיח זה מזהה ב ' עיר הלבנה ' , באדריכלות הקיבוץ ובסגנון הבאוהאוס מודרניזם שהצליח להתגבש לכדי ' מסורת אדריכלית מקומית ' . לעומתו , המודרניזם הייחודי של ברוצקוס ושל אדריכלים מהגרים בירושלים , כמו אריך מנדלסון , היינץ ראו ולאופולד קרקואר , נתפס כחשוב וכיוצא דו...
אל הספר