אלברט איינשטיין היה ציוני מסויג למדי . אומנם לא פעם הגדיר את עצמו כיהודי לאומי גאה , וב 1938 הכריז שהמפעל הציוני מאוים בידי " פורעי חוק ערבים פנטים " . הוא גם כתב על המדינה היהודית : " תהיה מקום חיים ותרבות לכל היהודים , מקלט לסחופים ומרודים , שדה פעולה למעולים שבנו , אידיאל מאגד ואמצעי להבראה פנימית בשביל יהודי כל העולם " . במכתב ששלח למנצ ' סטר גרדיאן ב 1929 הוא אף הפליג בשבחם של " החלוצים הצעירים , גברים ונשים בעלי שיעור קומה אינטלקטואלי ומוסרי , שמנתצים סלעים וסוללים כבישים תחת קרניה היוקדות של שמש פלסטינה " ושל " היישובים החקלאיים המשגשגים הצצים מתוך האדמה שעמדה נטושה [ ... ] התפתחותן של אנרגיית המים [ ... ] [ ו ] התעשייה [ ... ] ויותר מכול צמיחתה של מערכת חינוך [ ... ] איזה משקיף מן הצד [ ... ] יוכל לעמוד בקסמם של הישגים מדהימים שכאלה ושל מסירות כמעט על אנושית זו ? " אך שבחיו לציונות תובלו גם באי נוחות . בעקבות הטראומה שהותירה בו האנטישמיות במרכז אירופה התחדדה באיינשטיין המודעות לפוטנציאל הקיצוני הטמון באידאולוגיות ובתנועות לאומניות . כבר למן ההתחלה הוא נמלא התפעלות כלפי החזון ...
אל הספר