בשנת 1840 פרצה עלילת דמשק . נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי נעלמו , ודמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק הואשמו בחטיפתם וברציחתם , כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות . בחקירה אכזרית , שנוהלה על ידי מושל סוריה בהמרצתו של הקונסול הצרפתי , מצאו את מותם כמה מהנחשדים . קידום העלילה הופסק הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודיים בעולם . עלילת דמשק בשנת ת״ר הייתה בין הגורמים להעלאתה של מצוקת היהודים לסדר היום העולמי . גם היישוב היהודי בירושלים הוכה בתדהמה . בעיר שררה אווירת פוגרום . יהודי ירושלים חששו לצאת לשווקים מפחד הנוצרים - היוונים והמוסלמים . להערן כתב : ״כמעט יראים בירושלים לצאת לשוק כי מכים אותם ומבזים אותם נוצרים וישמעאלים גם יחד״ . הציבוריות היהודית במערב אירופה , שהייתה שקועה ראשה ורובה בהשגת זכויות במסגרת האמנציפציה , זועזעה והחלה לגלות עניין בארץ ישראל וביישובה היהודי . קרסל מצביע על המצב הדיכוטומי שבו היו נתונים יהודי המערב : מחד גיסא עמלו והתאמצו להשתלב בארצות מגוריהם , ומאידך גיסא ״לא עומעמה אצלם הזיקה היהודית העתיקה לארץ ישראל״ . זיקתם של יהודי התפוצות לארץ ישראל ורצונם לתעל זיקה זו לפתרון מצוק...
אל הספר