הלוקליות הטופוגרפית העירונית של לייפציג ברומן בחנותו של מר לובלין היא היסוד המובהק ביותר של יצירה זו . הטקסט של עגנון משופע אזכורים מדויקים של אתרים אורבניים כמו רחובות , בתי קפה , כיכרות , הכנסייה המרכזית , בית הקונצרטים , התאטרון ואזורי הבילוי העירוניים של לייפציג . בדומה לנובלה עד הנה , האורבניות של העיר נמסרת בתוך רשת ריאליסטית מפורטת למדי , אף כי אפשר להבחין בכך שהיא מייצגת שוליות תרבותית למול המקום העירוני המרכזי של עד הנה – העיר ברלין . ועדיין יש בלייפציג של עגנון מובהקות של אקלים עירוני , אשר קוראי עגנון מזהים אותו כשונה מן הקרתנות הגמורה של עיירות הנופש כמו קאצנוי או באד הומבורג . הצד הבולט בתיאור העירוניות הזאת הוא היעדר אוטונומיות פועלת , חיה של קהילתיות יהודית מכל סוג , אף שקהילות כאלה נזכרות ברומן , כמו אלה של יוצאי גליציה הדבקים בלבושם המסורתי ובמקומות התפילה המיוחדים להם ( עמ׳ 37 ) או ׳קהל יראים׳ בלייפציג ( עמ׳ . ( 26 הקשב של המספר העירוני מופנה דווקא אל המשפחות לובלין וזלצמן , המנסות להסתפח לחיי התרבות הבורגניים של העיר . מתוך כך מצטיירת ברומן מעין הוויית חיים בורגנית ׳...
אל הספר