בעיבורה של עיר חטאים זו , שריחה כ׳דבר אחר׳ , מחפש הילד את חמדת כדי שיעניק לו חסות ובכך יאפשר את הכניסה ליום הכיפורים הממשמש ובא . לכך ייחד עגנון את האפיזודה השלישית בסיפור ( פרק ה , עמ׳ – 62 פרק יא , עמ׳ . ( 75 יש להודות על האמת כי התמטיקה הגלויה של פרק זה – זלילה וסביאה בלא קץ , גם בה אין כל חידוש בכתבי עגנון ובספרות העברית בכלל . התמה הזאת נקבעה כסוגה לעצמה בספרות המקאמה של ימי הביניים והיא מוכרת בספרות העברית החדשה בזכות סיפורו של ח״נ ביאליק ׳שור אבוס וארוחת ירק׳ . סיפורי הזלילה של יל״ג , מנדלי , ביאליק ושניאור ססגוניים יותר מזה של עגנון , אף שאינם יוצאים מגדר הנטורליזם הנמוך שבא לצייר שוב ושוב את הטיפוס העממי , הסובא וזולל כדרך טבחים ועגלונים , ואליו יידרש עגנון בסיפורו ׳מזל דגים׳ . במערכה הסיפורית הזאת עגנון מוליך את גיבורו , בן החזן מוואסלוי , אל ארוחות כאלה המשופעות בתיאורי זלילה בלתי פוסקת . המעשה הזה מלווה בדחייה תמוהה רפאים בעשתרות קרנים ועוג נמלט מהם והוא שנאמר ( שם יג ) ויבא הפליט ואו׳ ( לקמן ג ) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים׳ . יאס היא המרחב השדי הרחוק מהבית הגליצאי ...
אל הספר