1 סוגיא של " תנן התם " לפנינו . כאן אנו רואים באופן ברור למדי שמובאת בסוגיא זו לא רק משנת ב " מ פ " ח מ " ר ( וכאן הובאה הסיפא בלבה וסיפא זו קשורה לרישא שם והיא המשך לשונה ממש , ( אלא גם מימרא שעליה וסוגיא שלמה שעליהן . נקודת המוצא של הסוגיא , אליה חוזרים שאר חלקיה , היא מימרא זו של רפרם בר פפא בשם רב חסדא , שעל משנת פ " ח , עליה מוסבים פרקי הסוגיא ; א — דברי רב נחמן בר פפא ( בשתי צורות : " מתיב " , " איכא דאמרי אמר " ); ב — הונא מר ; ג — איבעיא להו ( שאליה הוצמד " תניא כותיה " וכו י ער הסוף ) . ולפי פשטות הדברים המימרא והסוגיא נשנו מעיקרן על אותה משנה בפ " ח . וכן מורה הסגנון בחלק א ' , שאומר " תיובתא " או " אף אנן נמי תנינא " ממשנתנו בפ " ו , לומר שלא על משנה זו מוסבים הדברים . חלק ב ' כשלעצמו יכול להיות מסודר בין על משנתנו בפ " ו בין על משנת פ " ח . הסדר הנוכחי של שתי המשניות מתאים לכאן ; ת נ ן הכא , ו ר מ י נ ה י מהתם . 1 בספר כללי התלמוד לר בצלאל אשכנזי , הובא כלל ארוך בענין " תנן התם " משמו של ר ' סעדיה גאון ( לדור צבי , לכבוד ... דוד צבי האפפמאנן ביום מלאת לו שבעים שנה ..., ברלי...
אל הספר