בסוגיא זו אין מימרות אמוראים , והמשא ומתן שבה מבעלי התלמוד הוא כולו . הברייתא " שוכר " שבראש הסוגיא באה להלן פ " ז סוגיא כב , צג ע " א ( = שבועות מט ע " ב ) , ומשם הועברה לשאר המקבילות . בסוגייתנו , אפשר שכרגיל ברייתא זו סודרה בפני עצמה על יד משנתנו , לפני שנוסף המשא ומתן , ואפשר גם שבעל הסוגיא הוא שהביא ברייתא זו לכאן עם השקלא וטריא . וצריך לתת את הדעת משום מה הובאה ברייתא זו כאן , הרי " מה ענין שוכר אצל אומן " ( ריטב " א ד " ה לימא ) , " והיכי מדמה מתני ' דאומן לשוכר " ( תוס ' ר ' פרץ ) . לפי האפשרות הראשונה שהזכרנו לעיל , שהמסדר הראשון הוא שסידר כאן ברייתא זו בפני עצמה , בודאי קישר הוא את משנתנו לשיטת ר ' יהודה דוקא , ולומר שיש מי שאינו מקבל שום שכר המיוחד באופן בלעדי כנגד השמירה , ובכל זאת דינו כשומר שכר , מתוך איזו הנאה אחרת שקיבל . וזה דין השוכר , שבהנאת שימושו בחפץ הנשכר נעשה שומר שכר , אף ששימוש זה לא ניתן לו עבור שמירתו , אלא כנגד שכר ששילם . וכמוהו האומן , שבהנאת שכר פעולתו שמקבל , דינו כשומר שכר , אע " פ ששכר זה לא ניתן לו עבור שמירתו , אלא כנגר מעשי אומנותו . ואף שבשני אלה ...
אל הספר