ואפשר שבעל הלכות גדולות הסב שאלתו של רב אחא על סיפא רברייתא . הבבא הראשונה של הפירושא מפרשת סיפא זו : " מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות " — " כי פרישנהו כולהו אין זה מקח טעות " , שלא היו בה אלא מום זה ומום אחר , משמע , שפירש את כולם ( ועיין הע ' , 84 לשיטת רב האי גאון , ש " מום זה " יכול להיות כמה מומים ) . הבבא השניה מפרשת דין רב מרדכי : " היו בה כל _המומין הללו הרי זה מקח טעות " — " אי פרישינהו כולהו ולא אמ ' מום אחר ואשתכח מום אחר ולא פרשיה , הרי זה מקח טעות " . כלומר , הוא פירש את כולם חוץ ממום אחד , שלא רמז לו אפילו בלשון " מום אחר " , הרי זה מקח טעות . לפנינו דיני הלשון " מום אחר " שבסיפא דברייתא . כשאמר " ומום אחר " , אינו מקח טעות , אם יש שם עוד מום אחד , שהוא אותו " מום אחר " , וכשלא אמר " ומום אחר " , אף שפירש כולם חוץ ממום זה , הרי זה מקח טעות . והולכים דברי הפירושא ע " פ הסדר , ומוסבים לנאמר בסמוך לפניהם . אם הצעה זו צודקת , אין לנו דיבור מפורש של בעל הלכות גדולות כיצד יפרש " וסנפו " שברישא . ואם נניח לשיטתו שאותו דין שונה מן הדין של רב מרדכי , ולא נאמר שרב מרדכי חוזר על או...
אל הספר