אף שלא מצאנו כאן פיסקא מן המשנה , לאמיתו של דבר זוהי סוגיא נפרדת ( מן : " אמ ' רבה בר רב הונא השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך " וכו ') , והיא מוסבת על סיפא דמתניתין , " מתה או נשברה " . וכן בסוגיא שבירושלמי , שמקצת ענייניה רומים לשלפנינו , הועמדה לפניה פיסקא זו ממשנתנו . העובדא שסוגיא זו פותחת במימרא מפי רבה בר רב הונא , ומימרא מפי חכם זה באה לקראת סוף הסוגיא הקודמת , ודמיון לשון פתיחת המימרא שבכאן לברייתות שבסוגיא הקודמת ( " השוכר את החמור ומתה ") , הם בודאי שגרמו לגרסני הבבלי שלא להציב כאן פיסקא מפרידה . נטיה זו של איחוד אף פעלה להוסיף " לרכוב עליה " על לשון המימרא , כבנדפס ודעימיה , כפי שבא לשון זה בברייתא בסוף הסוגיא החמישית . נפתח דיוננו במימרא הנ " ל . מהו היחס של מימרת רבה בר רב הונא כאן , " שנותן לו שכרו של חצי הדרך '' וכר , לדין משנתנו " חייב להעמיד לו חמור "? על פי פיסקת " היכי רמי " השניה דלהלן בסוגיא , עולה על הרעת לומר שהמשנה מדברת במי שהשכיר " חמור סתם " , ולכן חייב להעמיד לו חמור אחר , ורבה בר רב הונא משמו של רב דיבר בשאמר לו " חמור זה " , ורק חמור זה חייב לו , ולא חמור...
אל הספר