סוגיא זו קצרה ופשוטה , אבל מתוך שאין בה משא ומתן ארוך או לשונות פירוש הרבה , מוטל היה על המפרשים להגדיר מונחי היסוד שבה , ולפעמים פירשוה בשיטות שונות ורחוקות זו מזו , כפי שנראה להלן . מימרתו של רב נחמן נראית לכאורה תמוהה , שהרי למה לו לסתור את הנאמר מפורש בדברי הברייתא ( " עד ארבעים וחמשים זוז " ) , עד שצריך רבא ( כ " ה בכ " י ג : 1 ראבא ) להקשות לו מברייתא זו ( והיא שנויה לעיל , סוגיא א ח " ג ) , ואח " כ צריך ר " נ לבוא ולפרשה במה שלא נאמר בה ( וכמובן רוחק לומר " ברייתא לא שמיעא ליה " ) . והנה , מימרא זו נאמרת גם בירושלמי כאן : " אמר ר ' אילא ובלבד עד כדי שכרו " ( יא רע " א ) , ואף צמודה היא ללשון הברייתא ( וכפי שכבר ראינו שבירושלמי סודרו דברי האמוראים השייכים לברייתא זו לאחר כל בבא ובבא שבה ) . ' ברם , בירושלמי אין להקשות על מימרא זו דבר , שהרי הפיסקא " עד ארבעים וחמשים זוז " אינה נמצאת בנוסח ברייתא זו לא בירושלמי ולא בתוספתא , אלא בבבלי בלבד . ולשון הברייתא בירושלמי : " נוטל מזה ונותן לזה " ( וכזה בתוספתא ) , 1 ראה לעיל עמי . 57 2 ופיסקא זו אף קשה בפני עצמה . בשטמ " ק לדף עו ע " ב ,...
אל הספר