לפנינו סוגיית " אריגה " מובהקת . כלומר , נראה בעליל שהמימרות ודברי התנאים היו קבועים כאן במקומם בתלמוד הקרום , מבלי שיהיה ביניהם קשר של משא ומתן , ובעל הגמרא הוא שארג סוגיא מסביב למקורות הללו . לאחר שמצא מקום לפרש שתי מימרותיו של רב כסותרות זו לזו , הכניס את שאר דברי הסוגיא במסגרת תירוצו , אם שאני ליה לר דוסא בין שכירות לקבלנות , ואם לא שאני ליה . ואף אותם שני מושגים , " שכירות " ו " קבלנות " וההבחנה ביניהם , שנעשו ציר הסוגיא , הוזכרו בברייתא ובודאי שאבם בעל הגמרא משם . שתי מימרותיו של רב בסוגייתנו כשעומדות בפני עצמן , אינן סותרות זו לזו בהכרח . ראשית כל , במה שפסק רב כר דוסא ושלא כתנא קמא בבבא ג ' של הברייתא לעיל ( החלק השלישי _בסוגיין ) , הרי פוסק הוא לענין קבלן בלבד , שלא דיברו תנא קמא ור דוסא שם אלא בקבלן ( " קיבל קמה . "( ... אולם קביעתו במימרא השניה שפועל יכול לחזור בו , בשכיר היא אמורה , ואומר " אפלו בחצי היום " , והוא סגנון ששייר בשכיר יום , ולא בקבלן . ואפילו לסוגיית בעל הגמרא , שקירב ענייניהם של השכיר והקבלן ( וראה החלק הרביעי , ולהלן ד " ה לפי פירוש רשי ' י ) , הנה " יכול לח...
אל הספר