חלק שלישי זה של הסוגיא היה בתלמוד הקדום תחילת הפרק , ובאותה שעה היתה הברייתא הארוכה מוסבת במישרין על משנתנו , כפי שבאה היא בראש ענייני פרקנו בתוספתא ( פרק ז ) , וכן 2 בירושלמי בסמוך לראש הפרק . בעל סוגיית הפתיחה קישר סוגייתו לברייתא זו בלשון "איבעית אימא ו . וו והכוונה שמדיוקן של הבבות הראשונות של הברייתא יוצא פירוש ל " הטעו " במשנה . ולאחר שהוצעה הברייתא בדרך זו , המשיך בעל הגמרא את הלימוד בברייתא והסוגיות שעליה , במקום שיביא את הענין הראשון לידי סיום ברור ויפתח הענין השני ב " גופא " או כיו " ב , כרגיל . ובודאי רציפות זו של אותו משא ומתן עם הברייתא שבראש התלמוד הקרום לפרקנו דבר רצוי ויפה לסוגיית פתיחה . דברי התלמוד הבאים אחר הברייתא אינם עוסקים במשנתנו , אלא כולם כסוגיות עצמאיות שנקבעו במישרין על הברייתא , או נתקשרו אליה . וכן הדבר בירושלמי , אלא ששם שולב הדיון לאחר כל בבא ובבא , וכאן לאחר הברייתא כולה , על סדרה . בחלק שלישי זה שבסוגייתנו עוסקים דברי התלמוד בבבא ב ' של הברייתא . הענין הראשון שבו , עובדא דרב והתנא , עוסק בלשון הברייתא ממש , והענין השני , קובץ ארבע הלכות משמו של רבא , ה...
אל הספר