הסוגיא הראשונה, חלק ב — דיבורא דידיה (עו ע"א־ע"ב)

חלק זה של סוגייתנו אינו אלא כדיבור מוסגר בתוך הסוגיא השלימה , שהרי החלק השלישי להלן ממשיך ממש את דיונו של החלק הראשון ( רש " י : " אשינויא ר ר י ש פ י ר ק י ן קאי ") . ורומה שאין הפסק כה גדול רגיל בש " ס , אלא כאמור , סגנון סוגיית פתיחה זו מיוחד במינו . וכשאר החלקים , אף חלק זה כסוגיא שלמה היא , וקובעת ברכה לעצמה . ומה ראה בעל הגמרא להוסיף סוגיא זו כאן ? סוגיא זו מתייחסת לדין שבפיס ' 7 , 1 בחלק הקודם . כשאמר השליח בשלשה , דעתם של הפועלים לשלשה , ואף שבעל הבית אמר ארבעה , הרי סברו וקבלו הם דברי השליח , ועל דיבורו שלו היו סמוכים . וכאן מצא בעל הגמרא דמיון לסוגיא שבמסכת גיטין , ראש פרק האומר התקבל ( סב ע " ב סג ע " א ) . אף שם שונים דברי השליח מדברי המשלח , ואף שם נמשך השומע אחר דברי השליח וסומך על דיבורו . אלא ששם עונה השומע — הבעל , לשלוחה של אשתו ששלחה אליו בענין גירושין — " הילך כמו שאמרה " . ולשון הזה פותח אפשרות לחקירה מעניינת : אם פועלים שבכאן יגיבו אף הם בסגנון זה — " כמו שאמר בעל הבית " — על מה היתה דעתם , על דברי השליח , או שמא על דברי בעל הבית " ארבעה " . ואפשר שבצורה הקדומה של...  אל הספר
מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה