לאמיתו של דבר , לפנינו סוגיא אחת ארוכה , מתחילת הפרק ועד לדף עח רע " א , סוגיא שחלקיה קשורים כיום בקשרי משא ומתן רצופים . אולם חלקים אלה נבדלים זה מזה באופן ברור , ובדיוננו נדון בכל חלק בנפרד , וכסוגיא בפני עצמה . חלק ראשון זה שלפנינו משמש סוגיית פתיחה לפרק כולו , והיא חטיבה מיוחדת המצטיינת בבניה משוכללת ושקולה , ותכונה זו בולטת כאן אף יותר מבשאר סוגיות הפתיחה שבראשי הפרקים . סוגייתנו זו משמשת גם מעין פתיחה והקדמה לברייתא שלהלן בחלק השלישי ( עו ע " ב ) , ובודאי היתה ברייתא זו קבועה כאן בראש הפרק בתלמוד הקדום לפני שנאמרה סוגיית הפתיחה , אף שהמשא ומתן הנוכחי יוצר את הרושם ההפוה כאילו נשאו ונתנו בפרשנות המשנה תחילה _ואחר כך הביאו את הברייתא לשם הכרעה . נקודת המוצא של המשא ומתן בסוגיא היא פרשנות לשון המשנה ( " הטעו זה את זה ") , ובסגנון סוגיות פתיחה בדרך כלל , שהן עוסקות בשאלות לשון וסגנון . ומכאן לנושא הסוגיא כולה : כיצד היתה הטעיה זו , ומהי התרעומת . בפתח הדברים באה הקביעה - ההנחה " דאטעו פועלים אהדדי " , הנחה שממנה חוזר בעל הגמרא להלן בראש החלק השלישי ( עו ע " ב ) , ב " מסקנתו " , שמסיק...
אל הספר