חקר התלמוד במתכונתו החדשה יסודו במאה הי " ט , אך מן המפורסמות הוא שחוקרי התלמוד הבבלי עסקו אך מעט בהחדרתו ובכתיבת פירושים מקיפים לו המבוססים על שיטות המחקר החדש . הדבר תמוה במקצת , שכן טעם קיומו של מחקר ספרותי כלשהו הוא קביעת הנוסח של המקור הנחקר והבנת הכתוב בו . הטענה הרווחת להסברת הימנעותם של החוקרים מההדרת התלמוד , או חלקיו , וכתיבת פירושים שיטתיים לו , היא שרק לאחר קביעת כללים בסיסיים בחקר התלמוד ותולדותיו ניתן יהיה לגשת למלאכת ההדרת מהדורות וכתיבת פירושים . אך גם לאור הטענה הזאת , נראה שהגיע הזמן להתחיל במלאכה זו - מאה וארבעים שנות מחקר הן זמן רב למדי , ורבים הם התהליכים והתופעות שנידונו ולובנו בספרות המחקר במשך השנים . מאידך , אין טעם לחכות עד שתגובשנה מוסכמות בכל הנושאים הקשורים לנוסח התלמוד ודרכי התהוותו , שכן עד ימינו אין הסכמה כללית בנושאים אלו , ונראה שלא נגיע אליה אי פעם . גם בתחומים אחרים במדעי הרוח המחקר מתקדם ללא הסכמה בשאלות הבסיסיות , ומוסכמות העבר מתבדות , או לפחות מתפוררות , עם המשך הדיונים והמחקר . עובדה זו אינה מונעת מחוקרי המקרא , למשל , להמשיך בכתיבת פירושים ; הפ...
אל הספר