רבותינו הראשונים לימדונו דרך הפשט בהרבה מקומות , והורו שיש פשט לםוגיא שלמה , ויש פשט לכל אחד ואחד ממרכיביה של סוגיית הגמרא . מתוך כך באו הראשונים , לפעמים , להפריד בין דברי האמוראים שבסוגיא , לבין דברי סתם התלמוד , המשמשים מצע ומסגרת לדברי האמוראים . הם הראו כי ניתן , לפעמים , לפרש דברי האמוראים פירוש עצמאי ואחר מזה שניתן לו ע " י סתם התלמוד , לפרנס לשונם של האמוראים כפשוטו , ולהימנע מרחקים ומסתירות בשיטותיהם . הרי בכמה וכמה מקומות כינו רבותינו הראשונים את דברי הגמרא " פירוש " לדברי האמוראים , ולא נמנעו , בשעה שראוי לכך , לבוא ולפרש פירוש אחר . לפי תפיסה זו , היה הקו העיקרי שבפעולת בעלי הגמרא לבנות מדברי האמוראים משא ומתן משוכלל , המתקשר ומתלכד בדקות העיון וניתוח השיטות לתפארת , ולא התכוונו דוקא למצות את הפשט המקורי שבדברי האמורא ודעתו . והדברים ידועים . גם חוקרי התלמוד בזמן האחרון הלכו בכיוון זה , ויש שניסו לחלץ דברי האמורא מן הסוגיא בכדי לפרשם בפני עצמם . והעיר רי " י וויינברג , " אין לך דבר יותר קשה מלעמוד על פשוטה של סוגיא , הפשט הפשוט הוא דבר המופלא ומכוסה ביותר " , ומוכח מתוכו של...
אל הספר