רבותינו , בעלי הגמרא , הם שיצרו סוגיות מופלאות לתפארת מתוך הברייתות והמימיות , ומתוך דברי תלמוד אחרים , שהופיעו לפעמים כמקורות קצרים ומבודדים בתלמוד העתיק שעמד לפניהם . ויש שפרקים ארוכים יותר של הסוגיא עמדו פעם ביחס הדדי השונה מזה שמוכר לנו היום , טרם נוסדו לשונות הקישור והגישור או פיסקות משא ומתן מקשרות , ובאו רבותינו והוסיפום וכך שיוו מסגרת כוללת ומאוחדת למקורות אלה . ומכאן גדולתו וחיותו המפורסמות של התלמוד הבבלי בסוגיותיו המקושרות קישור שלם של משא ומתן מפותח ומהודר . נעיין להלן בדוגמאות אחדות של פיסקות משא ומתן קצרות , המתקשרות לקובץ הלכות באמצעות לשונות הקישור " ד " או " כי הא ד " . נבדוק גם את השלכותיהן לגבי משמעות המושגים במקורות אלה , כשעובדת סמיכותן של פרשיות דומות הופכת להיות משוואה של ז ה ו ת בין שתיהן . כאן יש לנו עניין בלשון קישור המנמקת את הבאת המקור שלאחריה , המובא כאילו ממקום אחר , בכדי להוסיף תיעוד וביסוס לסברה שבפיסקת המשא ומתן . ברם נראה להלן , שלפעמים אין המקור השני הבאה ממקום אחר , אלא כאן סודר מלכתחילה , משום שראה המסדר הקדמון דמיון כלשהו בין שני המקורות . תוספת ...
אל הספר