מי שרוצה ללמד אחרים נדרש להפנים עמוקות את חובתו להשתחרר מן הפרובינציאליות , במקום לחקות ברפיסות את כל מה שנחשב משכיל . גדילת הפער בין הערים לאזורים הכפריים , הגולמיות התרבותית של האגררי , שמסורותיו עברו מן העולם ואינן אפשריות עוד להחייאה , היא אחד האופנים שמנציחים את הברבריות . לא מדובר כאן בגינונים של אלגנטיות אינטלקטואלית או לשונית . הפרט זוכה בעצמאות מחשבתית רק כשהוא משתחרר מהבלתי - אמצעיות של הנסיבות החברתיות , שבשום אופן אינן דבר טבעי , אלא רק שארית מיותרת של התפתחות היסטורית שזמנה עבר , של דבר מת - שאינו מסוגל להבין בכוחות עצמו שהוא מת . כל מי שקולל בדמיון מוחשי , יכול לצייר יפה בעיני רוחו כיצד התנהלה בחירת המקצוע : ההתייעצות המשפחתית בשאלה מה צריך הבחור לעשות כדי להשיג משהו בחייו , אולי לאחר שהתעורר ספק אם יצליח בכוחות עצמו ובלי הגיבוי של תעודת הסמכה שתבטיח לו קריירה מראש ; ייתכן גם שהנכבדים המקומיים נרתמו לדרבנו , ובהסתמכות על קשריהם סייעו לרקוח למענו את שילוב המקצועות הפרקטי ביותר . לכך נוסף הזלזול המחפיר במקצוע ההוראה , הרווח גם מחוץ לגרמניה , שבעטיו מציבים לעצמם המועמדים דרי...
אל הספר