פרק ראשון כינויי שמות

מבוא לאנשים ולנשים בתאפילאלת היו כינויי שמות עממיים בנוסף לשם הפרטי העברי שבו נקרא האדם ביום המילה או בזבד הבת . השם הפרטי נשמר בשטרות הכתובה , הגט , הצוואה ועוד , וכן בברכה בעלייה לתורה , בהשכבה או ברשימת השמות בבית הספר וכיוצא באלה , ואילו הכינוי הוא השם העממי שבו מכנים אותו בשפה העממית המדוברת הוריו , מכריו וחבריו בכל מקום , בבית וברחוב . בדרך כלל נותר גרעין של השם הפרטי בכינוי החדש בצורת שורש , כמו הכינוי דודו לשם דוד , או אפילו אות אחת או שתיים עם תנועה כלשהי או בלעדיה , דוגמת הכינויים חאקי , חקון או חאקו לשם יצחק . בשלושת הכינויים מופיעות האותיות האחרונות של השם יצחק שהן חק , או הכינוי יסו לשם יוסף שרק הפ״א הסופית נשמטה בו ; יש שהכינוי מייצג רק אות אחת ותנועה מן השם הרשמי , כמו ימו ככינוי לשם שלמה המיוצג על ידי האות מ״ם ותנועת החולם , ויש שרק אות אחת נשארת לזכר , כמו הכינוי ענא לשם מסעוד שרק העיצור ע׳ משותף לשניהם . לפעמים ההבדל בין הכינוי לשם הפרטי הוא רק על ידי השמטת עיצור או שניים , כמו יאהו ככינוי לאליהו , ולפעמים הכינוי מכיל מעתק של הגאים , כמו הכינוי יגו לשם יעקב שבו נותרה ...  אל הספר