מבוא מאמר תאורטי זה מבקש להגדיר את המושג ״מסורת״ באופן שיהפוך אותו לרלוונטי למחשבה החברתית והתרבותית , ויעצים את כוחו ההסברי . אציע להגדיר את המסורת כצורת שיח המייחסת משמעות טמפורלית למקטעי חיים מסוימים , ומבנה זהות טמפורלית לסוגים שונים של קבוצות חברתיות . לאחר הצגת ההגדרה המוצעת והסבר יתרונותיה , אחזור למקורות הקלסיים של המחשבה החברתית והתרבותית , ואטען כי העמימות של המושג ״מסורת״ נובעת מנטייתם של חוקרים להגדיר אותה כמציאות היסטורית אונטולוגית ולא כצורת שיח , וזאת באמצעות שתי גישות מנוגדות . הגישה הראשונה , שאכנה ״אנטי מודרנית״ , ראתה במסורת את ניגודה המוחלט של המודרנה . על הצבת הניגוד המושגי נוספה גם טענה היסטורית שהתמצתה במושג ״דה מסורתיות״ ( , ( detraditionalization וחוקרים והוגים רבים עשו בו שימוש כדי לציין את התפוררותה של החברה המסורתית , וזאת כמסקנה הכרחית , ואולי אף כמטרה המרכזית , של התקדמות תהליכי המודרניזציה . הגישה השנייה תפסה את המסורת כליבת הזהות של החיים החברתיים וכמקור מרכזי לידע , למוסדות , לנורמות ולערכים . במקרים קיצוניים , גישה זו עשויה לזהות את המסורת כמעט לגמרי ע...
אל הספר