באנתולוגיה בעריכת החוקר והסופר יואל הופמן , אומרי שיר על סף המוות ( , ( 1985 מכונסים שירים יפניים , המשתייכים לסוגה מיוחדת במינה . עורך האנתולוגיה ומתרגם השירים מציג בספר זה היבט מרתק בתרבות יפן , שבה , כפי שהוא כותב , ״קנתה לה אחיזה מסורת עתיקת יומין של כתיבת שיר לפני המוות״ . שירים אלה הם שירי פרידה מן החיים , ובהם ״נוטה היפני לפרוץ את חומות הנימוס אשר צרו עליו כל ימי חייו״ . שירי המוות , לפי הגדרתו של הופמן , הם יותר מכל דבר אחר ״צוואתו הרוחנית של היפני״ . בשיריהם של חלק מן המשוררים הכותבים שירי מוות ניכרת התלבטות בין הרצון לכתוב שיר כזה ״ובין הסלידה ממעשה שאינו טבעי״ . ככל ששירי מוות נכתבים סמוך יותר לשעת המוות , קובע הופמן , ״כך יש בהם פחות מן ההליכה בתלם השגרה . [ ... ] ככל שקרבה שעת מותו של האדם , הוא נוטה להשלים עם תחושת אבדנם של החיים וכל הכרוך בהם . מסורות ומנהגים נראים בעיניו תפלים נוכח מותו הקרב , שכן המוות מבטל את הווייתו של האדם ביטול מוחלט בין אם הותיר אחריו משהו בין אם לאו״ . עם זאת כותב הופמן , ״שיר מוות עשוי להישמע לא טבעי אם כותבו מאמץ את מוחו למצוא דברי פרידה ' הולמ...
אל הספר