בשנת 1946 פרסמה לאה גולדברג במשמר , במהלך שני חודשים רצופים ( אפריל ומאי ) , שני מחזורי שיר ( בכל אחד מהם שני שירים ) . המוקדם נושא את הכותרת ״שבחי הלילה״ וזה שלאחריו – ״שבחי היום״ . שני המחזורים כונסו בספרה על הפריחה ( , ( 1948 והם מופיעים בו רצופים זה לזה . כבר כותרותיהם רומזות בבירור לזיקה אפשרית המתקיימת בין שניהם : הזיקה שבין יום 25 שירים , כרך ג , עמ׳ . 278 ללילה . יותר מכך , כותרותיהם הדומות של המחזורים מעידות גם על מין שוויון ערך בין לילה ליום , שכן זה גם זה זוכים בשירים לאמירות המפליגות בשבחיהם . הלילה שבמחזור ״שבחי הלילה״ נועד לאהבה . בראשון מבין שני השירים ( שנכתב כסונטה ) מתקיימת חלוקה ברורה בין התיאור המובא בקוורטטים ( הבתים המרובעים ) ובין המהפך המתרחש בטרצטים ( הבתים בני שלושת הטורים ) . בקוורטטים מדומה הלילה ליין המשומר בדם : עתיק מאד הלילה בדמנו , דחוס , אפל כיין המשמר , כיין כן ימתק וגם ימר . ירן , ירן בעמק חלומנו . הוא בנו מעולם , צפון נסתר , הוא מהלך יומם בעקבותינו , אורב עד שתחפץ אהבתנו כי יתפרץ בגוף המאשר . הלילה נתפס כחלק מובנה ובלתי נפרד מחיי האדם , ואילו האהבה ...
אל הספר