״שׁוּב עוֹלֶה הַשַּׁחַר כָּבֵד מִנְּשׂוֹא״

העיון בשירי לאה גולדברג מעלה כי האימאז׳ האובססיבי שמענייננו , מופיע לא רק בתבנית שכבר נידונה לעיל , אלא גם בווריאציות שלה . 19 טוביה ריבנר כותב ( בהקשרו של המחזור ״על הפריחה״ ) דברים שיש להם רלוונטיות גם למשתמע מתוך השיר שבו אנו דנים : ״חוויי מציאות בעלת תוקף על פרטי היתה משותפת ללאה גולדברג ולבני דורה . לאה גולדברג לא שכחה את היחיד . אדרבא , על רקע שירת הדור מעמידה יצירתה במרכז עניינה את היחיד בבחינת האני המעיד על חייו , חיי צער וחיי שמחה״ ( ריבנר , , 1980 עמ ' . ( 110 20 שירים , כרך ב , עמ׳ . 74 כך , בשיר הקצרצר ״לפנות בוקר״ ( שיר ד במחזור ״שירים קטנים״ , 1947 ) מתוארים אכן בקיצור ובריכוז הן הלילה הן השחר העולה , כביכול כמו בתבנית המוכרת , אולם לקורא צפויה הפתעה בבית השני : לילה עברני עז כברק , כבר כבה באפק כוכב ירקרק . שוב עולה השחר כבד מנשוא , שוב בוכה מפחד ילדי בערשו . ובכן , בניגוד למצופה מן התבנית המוכרת , אין זה לילה מתמשך המעורר כמיהה אל הבוקר המתמהמה . להפך , הצירוף הלשוני ״עברני כברק״ יש בו לא רק מתכונת העוז , שמייחסת לו הדוברת , אלא גם ובעיקר – מתכונת המהירות . זו מתעצמת על...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן