הרכבת ככרונוטופ ספרותי בשירים מוקדמים של לאה גולדברג

ספר הביכורים של לאה גולדברג , טבעות עשן , המייצג את שלב יצירתה המוקדם , כולל שירים שנכתבו בין השנים , 1935 - 1931 ועולה ממנו דיוקן של עלמה הנתונה בתהליך התבגרות לקראת הפיכתה לאישה צעירה . בתוך כך מתוארת הדוברת גם כנתונה בתהליך של הבשלה לקראת הפיכתה למשוררת . מבחינה מרחבית מעוצבת ה״אני״ השרה בקובץ זה כמתנודדת או כנעה בין שהות בכלא חדרה ובין היציאה אל החוץ , המגולם על ידי הרחוב העירוני או הדרך הכפרית , הנפתחים אל העולם . על רקע דיכוטומיה זו , מעניינת הופעתו של השיר ״שדות מנומרים״ ( , ( 1934 הפותח במילה ״בקרון״ ומתאר את נסיעתה של הדוברת ברכבת . שיר א עוסק בעיקרו בהרהורי היזכרות בעיר ״שבה נשאר הנער״ ובנער עצמו ודרכו עם הנשים . והנה בעוד הרכבת מרחיקה אותה הן מן העיר הן מן הנער שנשאר בה , כלומר , בעת המסע עצמו , עוד בטרם ההגעה ליעד , כבר אז מתחולל בתודעתה של הדוברת היפוך תפקידים מגדרי , ודומה כי חל בה שינוי המעצים אותה : זה אשר נשאר בעיר אחרת ינשק מלים בזכרונו . במסע אני – המשוררת – את שירי ארעיל ביגונו . ( שיר ב ) הקונוונציה הספרותית המוכרת , אשר משקפת קונוונציה חברתית תרבותית פטריארכלית , ...  אל הספר