״יִזְעַק בְּשָׂרִי הַמִּתְמָרֵד: אַתָּה!״ – בין דיבור נרמז לדיבור גלוי

בשירים העוסקים בגוף ובמאווייו נוקטת גולדברג שני צפנים : צופן של כיסוי , הסוואה ורימוז , ולעומתו – צופן של גילוי . צפנים אלה מבטאים ומדגימים היטב את הקונפליקט שלה כמחברת ביצירותיה בעלות האופי הביוגרפי . לעיל , בפרק הרביעי , הדן במקומה של מגילת שיר השירים בשירת לאה גולדברג , נדונו דוגמאות אחדות של שימוש עוקף , בדומה לשימוש שנוקטת לשון המקורות , לצורך תיאור הגוף הנשי ומעשה האהבה . כך , ב״שירי שועלים״ ( 1948 ) אפשר למצוא את דברי הדוברת , המנסה לפתות את השועלים לבקר בכרמה , והביקור האמור אינו אלא צופן הרומז על מימושה הגופני של האהבה , ואילו המילה ״כרם״ משמשת כמילת צופן המתייחסת אל גופה של הדוברת : ״מה יפה כרמי , שועלים קטנים , / על גפניו הענבים בשלים״ . דוגמה נוספת אפשר למצוא ב״שירי היונה והשושן״ ( תש״ח ) , והפעם מילת הצופן המרמזת על גוף האישה היא המילה ״גן״ , כמשמעותה בשיר השירים : " לאן הלך דודך , היפה בנשים ?/ שלמה נטש גנך וגנך פורח ? ״ בשתי הדוגמאות נרמזת בשלותה המינית של האישה ונרמזים הקשרים בין הגוף הנשי ( המפתה או הננטש ) ובין הגבר , האמור לממש את המגע הארוטי עם הדמות הנשית שבמוקד הש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן