״לְבָנָה הִיא וְלֹא נָאוָה״ – היפוך מלא של פסוקי שיר השירים ביצירת גולדברג

עד כמה משמש הטקסט של שיר השירים ביצירתה של גולדברג כחומר הנלוש ביד היוצרת , ניתן להיווכח בעזרת אותם אזכורים מתוך שיר השירים ביצירתה , הנמצאים בדרגת ריחוק נוספת מן הטקסט המקראי , לעומת אלה שהוזכרו למעלה . מדובר בהיפוכו המלא של הטקסט המקראי לא רק על פי משמעותו הסמויה , כי אם גם על פי תבניתו הלשונית הגלויה , כגון הטור : ״מה יפו פעמיך בנעלים / בן נדיב״ מתוך דברי האחיות המקוננות על היעלמותו של אחיהן בשיר ״קינת האחיות״ ( , ( 1949 המהפך את המגדר של הפסוק : ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ ( שיר השירים ז , ( 2 אשר מהלל את יופייה של השולמית ; או המשפט : ״לבי ישן את שנתו / ואני ישנה״ ( מתוך : ״למי שאינו מאמין״ ( א ) ( , ( 1962 שהוא היפוכה של הסיטואציה הרגשית המיוחדת המתוארת בפסוק : ״אני ישנה ולבי ער״ ( שיר השירים ה (; 2 או השורה : ״לבנה היא ולא נאוה״ מתוך השיר ״ליל סתו גשום ובוקר בהיר״ ( תשכ״א ) שבמחזור השירים ״המסע הקצר ביותר״ , אשר בניגוד לרושם הראשון אינה מתארת דמות נשית , כי אם דווקא את העיר תל אביב , והופכת על פניה כל מילה ומילה בקטע הפסוק : ״שחורה אני ונאוה , בנות ירושלים״ ( שיר השירים א 5 ) ...  אל הספר