לצד הביקורת הנוטה לתפוס את שירת לאה גולדברג באמצעות סטראוטיפים כשירה ״נשית״ , נכתבת משנות השישים ואילך ביקורת , שניתן לכנותה , במלוא הזהירות ובהסתייגויות מסוימות , ביקורת גברית בעלת נטיות כעין פרו פמיניסטיות . העובדה הבולטת היא אכן שמבקרים גברים בוחנים את שירתה של לאה גולדברג מתוך ניסיון להצביע על ערכה , וזאת משתי נקודות ראות : א . בלי להתייחס אל עובדת היותה אישה , תוך קבלתה העניינית כאמן יוצר ; ב . תוך התייחסות אל עובדה זו באורח חיובי וראייתה כיתרון . לקבוצה הראשונה שייך גרשון שקד , הבוחן במאמרו את שירי הספר מוקדם ומאוחר . הספר נבחן בחינה פואטית מתוך נקודת ראות דיאכרונית ( בשל היותו מבחר מתוך כל ספרי שירתה של גולדברג עד אז ) ובלי להתייחס כלל אל עובדת היות המחברת אישה . כאשר היא מושווית לאחרים נעשית ההשוואה ברוח עניינית , בין שמדובר במשוררים באופן כללי ( ״אין לאה גולדברג , בדומה למשוררים אחרים , שרה שיר אחד בנעימות שונות״ ) , ובין שמדובר בהשתייכותה לחבורת שלונסקי – אלתרמן , שממנה מבדיל אותה הכותב בשל הפואטיקה השונה שלה ומסיבה זו בלבד . דברי הסיכום במאמרו של שקד מדגישים את עניינו של הכו...
אל הספר