״משוררת הנשמה הנשית״ – בין דוברת שירית בדויה ובין דמות ביוגרפית

ברשימתה של גורפיין ( תש " ך ) ניתן לאתר מאפיין נוסף , המצוי גם ברשימות ביקורת אחרות , שהופיעו בעיקר לאחר מותה של לאה גולדברג , והוא : אי ההפרדה בין המשוררת כאישיות ביוגרפית ובין הדוברת בשירים , והניסיון להקיש מן האחת אל האחרת , בדרך כלל מן הדמות הביוגרפית אל הקול הדובר ( או אל הדמות הבדויה שאיננה נתפסת כבדויה ) בשירים . משפט כגון : ״השירה היא חלק אינטגראלי בחייה של לאה גולדברג , כמו הנשימה ומירוץ דמה [ ... ] ומכאן האימון שלנו בשירתה״ , המצוי ברשימתה של גורפיין אופייני לגישה זו . בשלביה המפותחים יותר יוצרת אי הבחנה זו כעין לגיטימציה לחדירה אל תחום הפרט של המשוררת , ובו בזמן מהווה גם כעין הצהרה סמויה על המעטת ערך שירתה ועל אי הצורך להתייחס אליה בכלים ספרותיים . שלום קרמר , למשל , כותב על שיריה האחרונים , אך מערב את דברי הערכתו על יצירתה בדברים על אישיותה . בין היתר הוא כותב : ״כולה משוררת , אדם שכולו נימוס , כולה חטיבת תרבות . החיים שלה כולם , חוויותיה , רגשותיה , סקרנותה התרבותית והמדעית ואף דיבורה הרגיל – כולם נתעצבו כדי שירה שיש עימה הסתכלות מקורית , תרבות הנפש ותרבות הצורה״ . דרך דו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן