היהודים באפגאניסתאן חיו בחברה דתית טרום - מודרנית , חינוכם היה בעיקרו דתי עם שוליים צרים של לימודי חול . גם הכתבים שקראו , כתבו או פרסמו היו דתיים . לדברי פרופסור בצלאל נרקיס במבוא לספר ' אפגאניסתאן ' , זו היתה " קהילה סגורה שיצרה במשך השנים תרבות חברתית ורוחנית מיוחדת במינה " . חוקרי תרבותה זהר הנגבי וברכה יניב מצאו בה " אוצר אמנות מיוחד " , והוסיפו , " פגשנו מנהגי חג אופייניים אותם לא הכרנו בעדות אחרות " . לפי הנחות אלו אסקור את תחומי תרבותם ואמנויותיהם . לשונם היתה פרסית - יהודית , אך יש הבדל בין לשונם הספרותית , המשותפת ליהודי איראן , אפגאניסתאן ובמידה רבה גם בוכארה , ללשון המדוברת השונה מארץ לארץ , ולא - אחת גם מאזור לאזור ומעיר לעיר , כגון ההבדלים בין הראת , כאבול , בלך ומימנה . ישראל מישאל מהראת לא לגמרי הבין את דברי היהודים בעיר אקצ ' ה שבצפון , אני מבין את לשונם של יהודי משהד וטהראן ופחות את לשון יהודי אצפהאן , את לשונם הספרותית אני מתקשה להבין . יהודי אפגאניסתאן דיברו להגים שונים של פרסית - יהודית . לשון היזדים שונה מלשון ההראתים בעיקר בהגייה . המשהדים דיברו גיליכי , השונה גם...
אל הספר