א . מבוא הרעיון של קידוש השם תפס מקום חשוב בתודעתן של הבריות בקהילות ישראל שבאשכנז הקדומה , יותר מאשר בכל מרכז יהודי אחר בימי – הביניים . הדבר מצא את ביטויו בשלוש תופעות עיקריות : ( א ) העיסוק האינטנסיבי בנושא , כמצוי במקורות שונים ומגוונים . ( ב ) קידושי השם ההמוניים בגזירות תתנ " ו . ( ג ) שינוי מהותי , לכאורה , בתפיסת המושג של קידוש השם . במקורות חז " ל קידוש השם נתפס כדבקות מוחלטת באמונה היהודית ובמצוותיה , המתבטאת בהעדפת מיתה בידי אויב ורודף על המרה או עבירה על מצוות מסוימות . ההריגה מתוארת בדרך כלל כמעשה פסיבי של מקדש השם . המונחים הרווחים בספרות זו לתיאור מעשים אלה הם : " מה לך יוצא להרג ? " , " יהרג ואל יעבור " , " מוסרת עצמה להריגה " וכדומה . ממעשי קידוש השם המתוארים בספרות התלמוד עולה כי בדרך כלל מדובר באדם שנוכרים נטלו את נפשו בעל כורחו בשל סירובו לעבור על עיקרי אמונתו . לעומת זאת , בקהילות אשכנז בגזירות תתנ "ו מצינו אנשים שנטלו את נפשם במו – ידיהם כמעשה אקטיבי של קידוש השם , אך לא רק את נפשם שלהם נטלו אלא גם את נפש נשותיהם ונפש בניהם ובנותיהם . הם עשו זאת כפעולה מונעת , בעי...
אל הספר