פרק שלישי גלות ושבחי ארץ–ישראל במשנתו של ר' אפרים מלונטשיץ

ר ' שלמה אפרים בר ' אהרן מלונטשיץ ( להלן : ר ' אפרים ) נמנה עם הגדולים שבין חכמי ישראל בשלהי המאה ה – 16 ובראשית המאה ה – . 17 הוא שימש ראש ישיבה בלבוב , ומשנת 1604 ועד יום מותו ( 1619 ) כיהן כרב וכראש ישיבה בפראג . ר ' אפרים הצטיין בכוח דרשתו וידע לקשור ולכרוך יחדיו אירועים וכתובים הרחוקים זה מזה . דרשותיו השפיעו על רבים מחכמי ישראל בדורות שלאחריו . סופר פורה , מוכיח בשער ודרשן מקורי ושנון היה ר ' אפרים . הוא עשה בכתובי המקרא ובדרשות חז " ל כבתוך שלו , ולא ראה עצמו כפוף לפירושים שהציעו קודמיו . הוא העיר במפורש שאין הוא רואה עצמו מחויב לדרשות חז " ל ופירשן על – פי השקפתו , או שהתעלם מהן במודע מבלי להעיר על כך דבר . לעתים אף טען שפירושיו ודרשותיו עדיפים על אלה של רש " י ושל פרשנים אחרים . מגמותיו לבקר ולחנך את בני דורו * נוסח מורחב של מאמר זה יתפרסם בקרוב בהוצאת מרכז זלמן שזר . 1 תאריך לידתו המשוער הוא . 1550 על האיש , יצירתו הספרותית , הרקע ההיסטורי של תקופתו וביקורתו הקשה על חוגים שונים בחברה היהודית ראו ח " ה בן – ששון , " עושר ועוני במשנתו של המוכיח ר ' אפרים איש לנצ ' יץ " , ציון ,...  אל הספר
מוסד ביאליק