הטיה חשובה שקשורה קשר הדוק לסוגיית ההכללות נוגעת לעובדה שהגורמים המחזיקים בכוח להחליט על החלת מדיניות של תיוג אתני במצב נתון אינם בדרך כלל חלק מהקבוצה המתויגת או חלק משום מיעוט מובחן אחר — אתני , דתי או גזעי . כלומר , לאנשים שעליהם מוטלת בשגרה המשימה לאזן בין השיקולים הרלוונטיים יש מושג מוצק למדי באשר למעמדם שלהם בחברה . בניגוד למצב האופטימלי , קבלת ההחלטות בעניין זה איננה מתבצעת באופן אובייקטיבי ונטול פניות , ודאי שלא מאחורי מסך בערות שנועד להבטיח שההסדרים שייקבעו יהיו הוגנים . מדובר בהטיה חשובה , שכן מדיניות תיוג היא מטבעה שיטה להחליף את המחיר שהחברה בכללותה נושאת במחיר המוטל ברובו על חברי קבוצה ספציפית ( הקבוצה המתויגת ) . לכולם יש אינטרס בביטחון אגב חיסכון במשאבים , ואינטרס זה מנוגד לאינטרס של הקבוצה המתויגת שלא להיות נתונה ליחס דיפרנציאלי . דוגמה טובה למרכזיותו של רציונל זה להפעלת מדיניות תיוג בבידוק הביטחוני בשדות התעופה נשקפת מדבריו של ראש השב " כ לשעבר כרמי גילון : לכאורה , אין מושג של " בדיקה קפדנית מדי " . למעשה — יש ויש . אפשר להחליט , למשל , להוציא כל שפופרת של משחת – שיניי...
אל הספר