כשמקרבים את העדשה אל מה שמכונה " ביטחון " , מתברר שבמקרים לא מעטים אפשר לפרוט את הביטחון שמדובר בו לשיקולים של עלות בכסף ובכוח אדם . כך , מה שמוצג ככורח ביטחוני הוא למעשה בחירה בין חלופות לשמירה על הביטחון , והחלופה הנבחרת היא הזולה יותר או לפחות זו שנתפסת כך . לעתים מדובר בשיקול כלכלי קצר טווח או שאינו מרחיק ראות . לכאורה , הבידוק הביטחוני מורכב משני יסודות : האחד מתייחס לאמצעים לפיגוע , שאפשר לגלות אותם בעזרת אמצעים טכנולוגיים שמופעלים על הכבודה ועל הנוסע ; והאחר מתייחס למפגע עצמו , הזדוני או התמים שעושים בו שימוש , ולמה שאפשר לגלות באמצעות התבוננות של אנשים ( בודקים ) בהתנהגות או בתגובות אנושיות של נוסעים . לכאורה , נראה שההשקעה בטכנולוגיה עדיפה — היא בטוחה יותר , כלומר מעניקה ביטחון רב יותר , חשופה פחות לטעויות ; שלא לדבר על כך שהיא חפה מהפגיעות הכרוכות בשימוש במדיניות תיוג . לאורך זמן היא כנראה גם זולה יותר . אבל בטווח המידי היא עשויה להיות כרוכה בהשקעה גדולה של כסף , והסיבה העיקרית להימנעות ממנה היא חיסכון . התמקדות בטווח הקצר כשמדובר בהוצאת כספים היא בעיה ידועה שאינה מוגבלת להוצ...
אל הספר