מסלול זה התייחס מאז 1967 לאזור יהודה ושומרון ורצועת עזה , ומאז הסתיימה ההחזקה הצבאית של עזה בשנת , 2005 עניינו ביהודה ושומרון בלבד . גם בהתעלם מהדין הירדני שקלט ככל הנראה את תקנות ההגנה ( שעת חירום ) , חלות על תושבי השטחים הוראות הדין הבינלאומי , המתירות נקיטת " אותם אמצעי פיקוח וביטחון שיהיו דרושים כתוצאה מהמלחמה " , וצווים בדבר הוראות ביטחון שהוציא המושל הצבאי מכוח סמכויותיו לפי הדין הבינלאומי . המשפט הבינלאומי ההומניטרי של דיני הכיבוש מתיר מעצר מינהלי רק של מי שמעצרם נחוץ באופן מוחלט ( necessary for imperative reasons of security ) להגנת הכובש . ואכן , בהנמקה זו הוחזקו ומוחזקים רוב העצירים המינהליים מתוקף צווי מעצר אינדיווידואליים שמוציאים המפקדים הצבאיים . על הצווים האלה מפקחים מבחינה משפטית שופטים צבאיים — ברמה של הכרעה שיפוטית ראשונה והכרעה בערעור , ונגד ההכרעה השנייה אפשר לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק .
אל הספר