על געגועים למולדת , תחושת זרות וקשיי הסתגלות חנה סנש , , 1944 - 1921 משוררת יהודייה , עלתה לארץ ישראל מהונגריה והיתה ממקימי קיבוץ שדות ים . הצטרפה לשורות הצבא הבריטי במלחמתו בנאצים , צנחה סמוך למולדתה עם צנחני היישוב ועל אדמתה נתפסה , נחקרה והוצאה להורג . " רגע , אז את רוב מה שאתה יודע עלי , אתה יודע מהיומנים שכתבתי ? " יש מטופלים שמבקשים מהמטפל להאזין למוזיקה שהלחינו , להתבונן בתמונה שציירו , לקרוא מכתב שחיברו . אריאל מעדיף להכיר את המטופל דרך המתרחש בחדר . אבל הפעם , הוא לא ראה כל טעם לסרב לבקשה המקדימה של היושבת מולו לקרוא את יומניה . בדידותה הדהדה בחדר . אישה צעירה , כמעט נערה , שנגדעה משורשיה וזקוקה עכשיו למים חיים שיפיחו בה כוח וחיות . לא לריחוק , לא להתחכמות . אביה נפטר , אמה נותרה בהונגריה הרחוקה . לא פעם , טיפולים באנשים ללא הורים מקבלים משמעות ועומק נוספים . המטפל אמנם לא יוכל להחליף את הוריו של המטופל , אך במקרים מסוימים הוא הופך לכזה , לפחות באופן חלקי . הוא יושב עכשיו מול חנה סנש ופניה העגולות . הבעתה מתעתעת : מבטה חודר , אך יש בה גם משהו מבולבל , מעונן קמעה . מלאכת הקריאה...
אל הספר