חקר המשיחיות כתופעה היסטורית ורעיונית מלמד , כי אפשר לראות ברעיון המשיחי כשלעצמו שיקוף של תהליכים אידאיים ותאולוגיים כלליים , התפתחותיים או דיאלקטיים . הרעיון המשיחי הוא זווית חשובה של תולדות הרעיונות . הרעיון המשיחי כביטוי של אירועים היסטוריים או הופעת שיטות הגותיות ( פילוסופיות ותאולוגיות ) ניתן לבחינה מפרספקטיבות אחדות . למשל , משיחיות דטרמיניסטית מול משיחיות וולונטריסטית ( תלויה ביזמה אנושית ); דמותו של משיח כפרסוניפיקציה של רעיונות ; חידוש מול רסטורציה , ומעמדו של החוק ( הלכה ) בעולם המשיחי . כל פרספקטיבה כזו מאפשרת הצבת מודל משיחי רעיוני וכתיבת תולדות האידאות על פיו . הגישות השונות לסוגיית אופיים של המאורעות המשיחיים העתידיים נעות בין שני קטבים . מצד אחד הקוטב האפוקליפטי , המדגיש את קץ העולם הנוכחי על החוקיות הטבעית וההיסטורית שבו , והופעת עולם אחר בעל חוקיות חדשה . הקוטב האפוקליפטי מציג את התקופה המשיחית כתקופה פלאית , ששוב אין בה כיליון , צער וייסורים ; המצדדים בו מדגישים את קץ העולם הזה במלחמות אימתניות , שרב בהן הנסי על הטבעי . גישה כזו נוכחת בנבואות האפוקליפטיות ובספרות מדרש...
אל הספר